הימים הנוראיםהפעם נעימים.

יצחק, בן 18.5

הוא הגיע רק כדי שהחג יעבור. הוא יצא עם משפט אחד שלא הפסיק להדהד.

“אלוקים יכול להיות גם מתוק. למה הלכתי?”

בהמשך השנה הוא התקשר: 'הרב נתן, אני רוצה להיכנס לישיבה. תחפש לי משהו טוב, משהו קליל.'

בחור ישיבה, אחרי שנתיים

שנתיים אחרי הפעם הראשונה, הוא ניסח בעצמו מה השתנה בו.

“התרפאתי. עבר לי הכל. כיום יש לי מוכנות נפשית אמיתית להתפלל עם העבריינים.”

בחור שלא זכר מתי פתח ספר

בשמחת תורה הוא רקד עד כלות הכוחות — ולא הבין מאיפה זה בא.

“פתאום הרגשתי שהתורה הזאת שלי גם.”

בפעם הראשונה בבית כנסת

הוא היה משוכנע שהגוף שלו לא מאפשר לו להיכנס. וזה קרה אחרת.

“הייתי בטוח שאני לא מסוגל להיכנס לבית כנסת. כאן לראשונה לא תקפה אותי בחילה. פתחתי סידור. התפללתי. ואפילו נהניתי.”